ההיסטוריה של המאה ה-20 ידעה מקרים רבים של פינוי ועקירה של אנשים מבתיהם, והעברתם לסביבת מגורים אחרת. הדוגמא הישראלית של פינוי סיני הניבה ספר בשם "סיני אנטומיה של פרידה", מאת החוקרים נורית קליאוט ושמואל אלבק. בפרק התיאורטי בספרם מנתחים השניים מספר דוגמאות לעקירה ולישוב מחדש. דומה? שונה? אתם תחליטו.
קארליה הפינית
רקע היסטורי: קארליה נמצאת בין מפרץ פינלנד לים הלבן, והיתה מיושבת בקארלים קבוצה אתנית הדומה לפינים. בעקבות המלחמה בין פינלנד לברית המועצות בשנים 1939-1940 אולצה פינלנד להעביר לברית המועצות את חצי האי קארליה ושטחים נוספים. הפינוי נפסק עקב מלחמת העולם השניה, אך נמשך לאחריה והסתיים בשנת 1947.
כמה פונו? 415 אלף נפש. אוכלוסיית פינלד מנתה אז 3.8 מיליון נפש.
דפוס היישוב מחדש: פרט לפיצוי כספי, ממשלת פינלנד אימצה מדיניות של ריכוז העקורים באזורים מיוחדים, שם הנופים היו דומים לקארליה. העקורים, מחציתם חקלאים, בחרו להתיישב בדרום פינלנד, בו לא היו שטחים חקלאיים פנויים ולצורך זה אולץ כל משק חקלאי באזור לתרום קרקע. כמה אלפי קארלים פנו לצפון פינלנד, שם כרתו את היערות והקימו ישובים על קרקע בתולית. מתיישבים אלו קיבלו פיצוי מיוחד. בסך הכל קמו 45 ישובי עקורים. קארלים שהועברו לערים הועסקו על ידי הממשלה, עד שנמצא להם מקור תעסוקה אחר.
הצלחת הקליטה: ב-1950, שלוש שנים לאחר סיום העקירה, כבר התפרנסו כל המפונים מחוותיהם החקלאיות. עם זאת, קליאוט ואלבק מציינים, שכל הקארלים המשיכו להזכיר את כפריהם וחוותיהם בקארליה כ"בית" וראו את תנאי החיים החדשים כנחותים מאלו מהם נעקרו. רובם סרבו להעניק לחוותיהם החדשות שם, כדי שלא להיחשד בתחושת שייכות לבית החדש. בסך הכל, טוענים החוקרים, קליטת עקורי קארליה עלתה יפה ואף תרמה לכלכלת פינלנד.
ברית המועצות ופולין
רקע היסטורי: בתום מלחמת העולם השניה אולצה גרמניה להחזיר 261 אלף קמ"ר, שכבשה מאז שנת 1937 וכן להעביר אדמה גרמנית בשטח של 117 אלף קמ"ר לפולין ולברית המועצות.
כמה פונו? 29 מיליון נפש.
דפוס הישוב מחדש: מיליוני גרמנים, שישבו בשטחים המוחזרים, ברחו או גורשו לגרמניה המזרחית והמערבית. רובם הגיעו לשם חסרי כל, לאחר שרכושם הוחרם על ידי הממשלות המגרשות. אף פיצוי לא הוצע להם עבור רכושם, וממשלות גרמניה גם לא דרשו זאת מהמדינות שקיבלו את השטחים. במזרח גרמניה, אליה הגיעו 4 מיליון איש, הם הופנו לישובים חקלאיים וקיבלו הלוואות להקמת משק. כן הוקמו מפעלי תעשיה מיוחדים למפונים. למערב גרמניה הגיעו 8 מיליון איש, ומצבם היה קשה יותר. בגלל המחסור בדיור הם הופנו למגורים בבתים של משפחות אחרות, ונעשה מאמץ למנוע את כניסתם לערים הגדולות. האוכלוסיה הקולטת עיינה אותם, בעיקר לאחר המס המיוחד שהוטל בשנת 1952, שנועד למימון בניית המגורים למפונים.
הצלחת הקליטה: בשנת 1947 מסרו שלטונות מזרח גרמניה, ש-94% מהעקורים יושבו ומצאו תעסוקה. במערב גרמניה היה המצב כאמור קשה יותר :רוב העקורים היו חקלאיים, והניתוק מאדמותיהם היה קשה להם. הם עצמם סרבו להכיר בסופיות העקירה ולהודות שלעולם לא יחזרו לארצות בהם התגוררו משפחותיהם מאות בשנים. ממשלת גרמניה מצידה לא הכירה בהם כאזרחים שווי זכויות במשך מספר שנים. באמצע שנות ה-50 מוגרה לחלוטין האבטלה בקרב העקורים, ועל פי קליאוט ואלבק הם היו מהתורמים העיקריים ל"נס הכלכלי" בגרמניות שלאחר המלחמה.
אלג'יר
רקע היסטורי: בעקבות השתלטותה של צרפת על אלג'יריה בשנת 1830 עברו אליה מאות אלפי מהגרים צרפתים. כמאה ועשרים שנים מאוחר יותר, כחלק מתנועה עולמית של השתחררות מעול המעצמות, הכריזו גם המורדים באלג'יר על מרד בצרפת. אחד מביטוייו היה טרור רצחני נגד המתיישבים הצרפתיים. חלק מהמתיישבים היו מעורבים בטרור נגדי. אחרים עזבו, ואף הצליחו להציל את רכושם. אלו שנשארו ברחו כפליטים בשנת 1962, כאשר צרפת נכנעה ואלג'יר קיבלה את עצמאותה.
כמה פונו? כמליון נפש.
דפוס הקליטה: תוכנית השיקום הצרפתית למפוני אלג'יר כללה כיסוי הוצאות המעבר לצרפת וכיסוי הוצאותיהם הראשונות. הנזקקים קיבלו תמיכה כספית קבועה למשך שנה, ודמי ביטוח לאומי ורפואי שולמו עבורם. סיוע כספי ניתן לרכישת ריהוט, והלוואות למי שפתח עסקים. 50 אלף יחידות דיור נבנו עבור העקורים, ובונוס מיוחד שולם לפליטים ועקורים שהתיישבו באזורים שהוגדרו ע"י הממשלה הצרפתית כאזורי פיתוח. מעסיקים חויבו לתת עדיפות לעקורים, וממשלת צרפת העסיקה בעצמה 180 אלף עקורים, שלא מצאו מקור פרנסה אחר.
הצלחת הקליטה: מתיישבי אלג'יר התקבלו בעוינות על ידי חלקים גדולים של הציבור הצרפתי, שראה בהם קולוניאליסטים עשירים, "המצפים לקבל את הכל על מגש של כסף", כפי שכותבים קליאוט ואלבק. גם המתיישבים עצמם היו מרירים ולא עשו מאמץ להיקלט בצרפת. רבים מהם האמינו שיוכלו לחזור לאלג'יר לאחר תקופה מסויימת, וגם ממשלת צרפת האמינה שתוכל להחזירם מה שכידוע לא קרה.